בית משפט השלום חייב את חברת הביטוח "הראל" לפצות מבוטח, בסך כ- 5,000 שקל, לאחר שחידשה עבורו את פוליסת הביטוח על רכבו מבלי שביקש זאת / מאת מיכל בסה (חסין), עו"ד

העובדות
מבוטח הגיש תביעה לקבלת פיצוי כספי בסך של 100,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מפתיחת הליכים משפטיים שניהלה כנגדו חברת הביטוח הראל באמצעות בא-כוחה. המקרה החל כאשר חברת הביטוח הראל הנפיקה פוליסה למבוטח, בטעות, מבלי שזו נתבקשה על ידו , על-סמך נתונים שקיבלה מסוכן הביטוח. פוליסה זו בוטלה, כעבור כחודשיים מיום הוצאתה (מיום 01.01.00 – 22.02.00) מאחר והמבוטח לא שילם את הפרמיה בגינה. חברת הביטוח, באמצעות בא כוחה (הנתבע מס. 2), שלחה למבוטח מכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים לגביית חוב הפרמיה. משלא נענה, הגישה חברת הביטוח תביעה כספית כנגד המבוטח. בדיעבד הסתבר לחברת הביטוח, שהמבוטח לא ביקש ולא הזמין את הביטוח ואת הנפקתה של הפוליסה, לא רק שהמבוטח לא ביקש את הביטוח, אלא שגם לא הייתה כל סיבה מצדו לבקש את הביטוח,   לאור זאת שהרכב נשוא הפוליסה, נמכר ע"י המבוטח, ולא היה בבעלותו, במועד הוצאת הפוליסה. למרות שכבר בשלב מוקדם מאוד של ההליכים המשפטיים, היה בידי חברת הביטוח לעצור ולבדוק את טענות המבוטח,היא בחרה להמשיך בהליכים, עד שהמבוטח יוכיח לה, כי הרכב לא היה בבעלותו, במועד הוצאת הפוליסה.
המבוטח קיבל לידיו את כתב התביעה, אך לא הגיש כתב הגנה, אלא פנה לסוכן הביטוח על-מנת שיסייע לו להבהיר לחברת הביטוח, כי תביעתה משוללת כל יסוד, היות והיא הוגשה בגין פוליסה שלא קמה כאמור, הלכה למעשה. ביום 31.05.01 ניתן פסק דין בתביעה בהעדר כתב הגנה, שבגינו נפתח בהמשך תיק בלשכת ההוצאה לפועל (להלן: "תיק הוצל"פ") ונמסרה אזהרה למבוטח. בתגובה, פנה המבוטח אל חברת הביטוח ואל בא כוחה בו אישר את קבלת האזהרה בתיק ההוצל"פ ודרש שיבטלו את פסק הדין ויסגרו את תיק ההוצל"פ. חברת הביטוח ובא כוחם עמדו על דעתם לפיה, על המבוטח להמציא להם את אישור העברת הבעלות, על-מנת להוכיח טענתו.
כך נוצר מצב בו, המבוטח מצד אחד, נמנע מלהציג לחברת הביטוח ולבא כוחה את אישור העברת הבעלות, ואילו הם מן הצד השני ממשיכים בביצוע ההליכים כנגד המבוטח.
 
המבוטח הגיש לבית המשפט בקשה לביטול פסק הדין. בטרם התבררה הבקשה, הודיע המבוטח לחברת הביטוח ולבא כוחה, כי בין לבין קיבל לידיו את אישור העברת הבעלות ממשרד הרישוי, המוכיח כי הרכב לא היה בבעלותו בתקופת הפוליסה. לאור זאת, ניסו הצדדים להגיע להסכמה למחיקת התביעה כנגד המבוטח כשחברת הביטוח הייתה מוכנה לוותר על הוצאות משפט לטובתה, ואילו המבוטח עמד על קבלת פיצוי בסך של 5,000 ₪. לפיכך, לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה למחיקת התביעה, והבקשה הובאה להכרעה בפני בית המשפט. בהחלטה מיום 21.04.02 בבקשה לביטול פסק הדין נקבע כי פסק הדין מבוטל והליכי ההוצל"פ מעוכבים, וזאת תוך חיוב המבוטח בהוצאות חברת הביטוח בסך של 1,500 ₪. עוד נקבע בהחלטה זו, במידה והמבוטח ימציא אישור מתאים, בית המשפט מאשר לב"כ חברת הביטוח להגיש בקשה למחיקת התביעה ללא צו להוצאות. לאור ההחלטה הציג המבוטח לחברת הביטוח את האישור המיוחל, ובית המשפט הורה על מחיקת התביעה ללא צו להוצאות.
 
המבוטח נמנע מלשלם לחברת הביטוח את ההוצאות שנפסקו לטובתה, בהחלטה לביטול פסק דין, פנתה שוב חברת הביטוח ללשכת ההוצל"פ, לגביית חוב זה, והסכום ששילם המבוטח בסופו של עניין בגין תיק ההוצל"פ היה 2,232 ₪, בגין ההוצאות שנפסקו כנגדו כאמור.

נפסק
על חברת הביטוח לאמץ לעצמה קריטריונים נוקשים ומחמירים בעניין הנפקת פוליסות חדשות יש מאין, על-מנת שלא תקראנה טעויות, כפי שקרה במקרה זה ובייחוד לאור הוראות והנחיות המפקח על הביטוח.
 
כל שהיה בידיה של חברת הביטוח הוא העתק פוליסה שהעביר לידיה הסוכן, אך הסוכן הינו שלוח של חברת הביטוח ולא של המבוטח ולפיכך הסוכן וחברת הביטוח ביחד מהווים "צד אחד" לחוזה הפוליסה, ובהעדר רצון והסכמה של "הצד השני" – המבוטח, הרי שלא השתכלל חוזה ולא קמה בכלל פוליסה. לאור האמור, בדבר חובתה של חברת הביטוח לקבלת הוכחה מוחשית, כי קיים רצון והסכמה של המבוטח להנפקת הפוליסה עבורו, הרי משלא נהגה כן, התרשלה חברת הביטוח בעניין הנפקת הפוליסה למבוטח.

על התרשלותה של חברת הביטוח, כשלא דאגה לקבל הצעת ביטוח חתומה ע"י המבוטח, ניתן ללמוד גם מתוך העקרונות שהועמדו ע"י המפקח על הביטוח, באשר לחובה שעל חברת ביטוח למלא, אפילו כאשר היא מחדשת חוזה ביטוח. בהתאם לעקרונות אלה "אסור למבטחת או לסוכן הביטוח לחדש למבוטח את חוזה הביטוח באופן 'אוטומטי'" וכן "בנוסף להסכמת המבוטח בכתב... כל הארכה של תקופת הביטוח על פי פוליסה זו טעונה הסכמה בכתב של המבטח", באותן עקרונות שהכתיב המפקח מוזכר גם הברור מאליו, כי חוזה ביטוח הינו חוזה לכל דבר ועניין, לפיכך חלים עליו גם דיני החוזים הכלליים, ומכאן, מקום בו ניתן להראות שהשתכלל חוזה, אזי שיש חוזה. חברת הביטוח לא פעלה עפ"י עקרונות מנחים אלה, שנועדו להגן על המבוטח מקום בו הוא אינו מעוניין בהארכת תקופת הפוליסה, ועל אחת כמה וכמה מקום בו אדם – כמו במקרה של המבוטח דנן, לא ביקש כלל וכלל להוציא בעבורו פוליסת ביטוח. כמו כן, כאמור בהיותו של הסוכן שלוח של חברת הביטוח, הרי שהם בבחינת אותו צד לחוזה, ומשכך בהעדר הבעת הסכמה, בדרך כלשהי, ע"י המבוטח, לא ניתן לקבוע כי נוצר חוזה מחייב.

סיכומו של דבר, חברת הביטוח התרשלה וקביעה זו מבוססת, בין היתר, גם על עקרונות ומטרות חברתיות שרואה בית המשפט לנגד עיניו, וביניהם: שלא יהיו אדם ורכושו, אישיותו וזכויותיו, בבחינת הפקר.
 
בית המשפט מתח ביקורת גם על דרישתה ה"בלתי הגיונית" של חברת הביטוח להציג בפניה אישור על העברת הבעלות ברכב וקבע כי ככל שחברת הביטוח כמבטחת הייתה סבורה, כי נתון זה מקיים או מבטל תוקף של פוליסה, וטעמיה עימה, היה עליה להתכבד ולטרוח בעצמה, ולא להטיל זאת על המבוטח יחד עם זאת, גם על המבוטח היה לעשות כל שביכולתו, על-מנת למנוע או להקטין את נזקיו הנטענים, ולו גם בדרך שנכפתה עליו, ולפחות להגיש כתב הגנה. משלא הגיש כתב הגנה, לכתב התביעה שהגישה כנגדו חברת הביטוח נטל על עצמו את האפשרות והסיכון, שיינתן כנגדו פסק-דין בהעדר הגנה, כפי שאכן קרה. גם לקראת סופם של אותם ההליכים, משנמנע המבוטח מלשלם את סכום ההוצאות, שנפסקו כנגדו בהחלטה לביטול פסק הדין, הביא על עצמו את התמשכותם של אותם הליכים, שמהם הוא ביקש כל כך להיחלץ, בצורה שחייבה פתיחת תיק הוצל"פ כנגדו, על חוב פסוק.
 
המבוטח לא הביא כל מסמך, חוות דעת, עדות או כל ראייה אחרת, חיצונית ואובייקטיבית, שתוכיח את נזקיו הנטענים בכתב התביעה. באופן זה לא הביא חשבוניות או קבלות שיוכיחו את הוצאותיו הישירות, לרבות שכ"ט עו"ד.
 
 
בשל חוסר האפשרות לקבוע במדויק את הפיצוי למבוטח, נפסק פיצוי על דרך האומדנה בסכום של בסכום של 5,000 ₪.

תא (שלום תל אביב) 016416/04 בועז גור-לביא נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח', ניתן ביום 5.12.06.

הכותבת: מיכל בסה (חסין), עורכת דין ומגשרת מוסמכת. מחברת הספר "פילוסופיה של המשפט-מבוא לתורת המשפט" בהוצאת אתיקה.

תוכן המאמר נועד להשכלה בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או  הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.