נזקי תאונות עוקבות

מאת מיכל בסה (חסין), עו"ד

מה הדין כאשר נגרמת תאונה לרכב ובעוד אינך מספיק לתקנה נגרמת תאונה נוספת, כיצד יחושב הנזק לצורך אומדן הפיצוי?

העובדות
המדובר בתביעה שהגיש התובע, מורה נהיגה, בגין נזק שנגרם לו בתאונת דרכים. התאונה אירעה ביום 7.10.05. ביום התאונה עצר התובע לפני מעבר חציה על מנת לאפשר לאדם לחצות את הכביש. אחריו נסע הנתבע. כשעצר התובע ניסה הנתבע לבלום אך לא הספיק לעשות זאת בזמן ופגע מאחור ברכב התובע. מייד לאחר התאונה הודה התובע כי מספר ימים לפני תאונה זו נפגע רכב התובע בתאונה אחרת כאשר רכב אחר התנגש בו מאחור שעה שהיה בעצירה.

התובע הגיש חוות דעת שמאי. על פי חוות דעת זו, לרכבו נגרמו נזקים ישירים בסך של 3,303 ₪. בנוסף נקבעה ירידת ערך בשיעור של 2.5% מערך הרכב, בסכום של 1,580 ₪. סך הנזק לפי חוות דעת השמאי הוא בסך של 4,883 ₪. בכתב התביעה תובע התובע סכום זה בהפחתה של 400 ₪ בגין תאונה קודמת. לכך הוא מוסיף את שכר טרחת השמאי בסך של 430 ₪. סך התביעה הינו אפוא 4,913 ₪.

הנתבעים טענו כי אין לקבל תחשיב השמאי. לטענתם, אין חולק כי היתה תאונה קודמת, אך אין כל ראיה לגובה הנזק שנגרם בה וכי התאונה נשוא התביעה גרמה רק ל "נגיעה קלילה" ולפיכך יש ליחס לתאונה הקודמת את רוב אם לא כל הנזק שקבע השמאי. עוד טענו הנתבעים כי השמאי מטעם התובע לא לקח בחשבון בערך הרכב את העובדה שהיה קודם לכן רכב השכרה. לטענתם  אין לייחס כל ירידת ערך לתאונה נשוא התביעה בין היתר משום שהערכת ירידת הערך בוצעה לפני תיקון הרכב.

דיון ומסקנות
בפני בית המשפט העידו שני הנהגים  - של הרכב הנפגע ושל הרכב הפוגע - וכן פחח שראה את רכב התובע לאחר התאונה הראשונה. במהלך הדיון התברר כי מסיבות שונות התובע לא תיקן את הרכב לאחר התאונה הראשונה. בית המשפט מצא כי עדות התובע היא מהימנה וזקף לזכותו את העובדה שגילה את דבר הפגיעה הקודמת בהזדמנות הראשונה. לפיכך הגיע למסקנה כי לא התאונה הראשונה היא שגרמה את מלוא או רוב הנזק אלא נגרם נזק ממשי גם בתאונה השניה. מאידך, בית המשפט לא התעלם מכך שאין כל ראיה לגובה הנזק הממשי שנגרם בגין התאונה הראשונה, בין היתר משום שלא תוקנה. אי וודאות זו נזקפה לחובת התובע. בנסיבות אלה בית המשפט נדרש לקבוע את היחס בין הנזקים שנגרמו בשתי התאונות על דרך האומדן בהתאם לתיאור כל אחת מהן.

באשר לתאונה נשוא התביעה, בית המשפט התרשם מעדותו של הנהג ברכב הנתבעים כי המדובר היה ביותר מ"נגיעה קלילה". הנהג הודה כי הופתע כאשר הבחין, אחרי עיקול, בעצירת רכב התובע. מעדותו עלה כי לא ראה את מהלך העצירה של התובע ולא ידע לומר אם היתה זו בלימת פתע. בית המשפט התרשם כי הנתבע נסע במהירות לא מבוטלת ביחס לתנאי השטח (עיקול), ובלם בבת אחת. מנתונים אלה נתקבלה המסקנה כי ההתנגשות היתה בעלת עוצמה לא מבוטלת אף היא.בין היתר לאור עדות הפחח לגבי מהותה של הפגיעה הקודמת, סבר בית המשפט כי יש לחלק את הנזק באופן שווה בין שתי התאונות.

לעניין ירידת הערך בחוות דעת השמאי  - בית המשפט הביא בחשבון את היותו של הרכב רכב השכרה ובהתאם הוריד את ערכו.

נפסק
הנתבעים חוייבו לשלם לתובע יחד ולחוד סך של 2,498 ₪. לסכום זה נוספו הוצאות משפט בסך כולל של 750 ₪.

ת.א. 1940/06 (שלום פתח-תקווה), בלנק יעקב נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ, אורפאל סחר בע"מ ו- בן חיים שמעון. ניתן ביום 28.1.07.

הכותבת: מיכל בסה (חסין), עורכת דין ומגשרת מוסמכת. מחברת הספר "פילוסופיה של המשפט-מבוא לתורת המשפט" בהוצאת אתיקה.
תוכן המאמר נועד להשכלה בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או  הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.