על מי מוטלת החובה לשלם פיצויים בגין נזקי גוף שארעו לאדם שנפגע בתאונת "פגע וברח"  וכמובן אין אפשרות לתבוע את חברת ביטוח הרכב? מאת מיכל בסה (חסין)

המקרה נדון לאחרונה בפסק דין שניתן ביום 13.2.07 בת.א. 37278/05 (בית משפט השלום תל-אביב יפו) פרוס נינה נגד קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים מאחר שאין אפשרות לתבוע את חברת ביטוח הרכב .

העובדות

המדובר בתאונה שארעה ביום 3.5.00 עת הלכה התובעת ברחוב החרושת ברעננה, פגעה בה מלגזה, ונמלטה מהמקום. התביעה הוגשה כנגד קרנית, שהינה קרן סטטוטורית אשר הוקמה עפ"י דין, על מנת לפצות, בין היתר, נפגעים בתאונות מסוג זה. קרנית טענה כי דין התביעה להדחות הואיל ולא עומדת לתובעת עילת תביעה כנגד קרנית, שכן לא שקדה במידה סבירה על מנת להיוודע את זהות הנהג ו/או הרכב הפוגע. כמו כן, שלא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי המלגזה הינה "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק.

דיון ומסקנות

האם התובעת שקדה במידה סבירה?

סעיף 12 לחוק קובע: ''(א) תפקידה של הקרן הוא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה, ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח, מחמת אחת מאלה:הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע;"

התובעת הועברה ממקום אירוע התאונה לביה"ח מאיר בכפ"ס, שם אושפזה עד ליום 5.5.00. בית המשפט לא יכול היה לקבוע ממצא עובדתי באשר למעשיו של הנהג מיד לאחר התאונה, דהיינו האם נמלט מהמקום, אם לאו. מכל מקום, התובעת לא הבחינה בנהג מיד לאחר התאונה וניסיונותיה לאתרו כחודש ימים לאחר התאונה לא עלו יפה.

לאחר שהוגשה התביעה לביהמ"ש פנה לתובעת חוקר מטעם קרנית, אולם זו סירבה לשתף עימו פעולה והפנתה אותו לבאת כוחה. בית המשפט סבר כי התנהגותה זו של התובעת אינה עומדת לה לרועץ, שכן משהוגשה תביעה – ניתן היה לפנות ישירות לתובעת, אך ורק בתיאום מראש ובהסכמת באת כוחה.

אין חולק כי נכון למועד הגשת התביעה וכן במועד מתן פסק הדין, התובעת אינה יודעת את זהות הנהג הפוגע. לדעת קרנית אין די בכך, ועל התובעת להראות כי במועד התאונה או בסמוך לה נבצר ממנה להיוודע את זהות הנהג/המלגזה.

בית המשפט ניתח את ההלכה הקיימת וקבע כי ההלכה הפסוקה אינה כפי שטוענת לה קרנית. יתרה מכך, ספק אם בנסיבות המקרה דעת הרוב בבית המשפט העליון לא הייתה קובעת כי אין לדחות את תביעת התובעת שכן קבלת התביעה אין משמעה תשלום פיצוי על חשבון הקופה הציבורית, בעוד שדחיית התביעה - משמעה הפיכת התובעת לנטל על הקופה הציבורית.

בית המשפט ציין גם את סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע כי "אין פוגעים בקניינו של אדם". משמוכח כי אירעה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק ומשהנפגע, (הולך רגל תם ותמים), ניזוק על ידי כלי רכב מנועי - עומדת לו זכות לפיצוי בגין נזקיו, בין אם מהנהג ומבטחתו ובין אם מקרנית ועל כן על בית המשפט לנקוט במשנה זהירות בטרם יפגע בזכות קניינית זו.

בית המשפט התרשם כי  עדותה של התובעת באשר לנסיבות אירוע התאונה ופעולותיה למן  אירועה, אמינות וסבירות וכי לא היה לתובעת אינטרס למנוע מקרנית הגשת תביעת שיבוב על ידי קרנית כנגד נהג חסר ביטוח, כמו גם כנגד מבטחתו.

כן צויין כי, מקום בו עסקינן בהולך רגל תמים ותם לב שנפגע על ידי כלי רכב מנועי אשר זהותו אינה ידועה - השיקולים שיש לשקול בעת דיון בתחולת סעיף 12(א) לחוק אינם צריכים להיות שיקולים מחמירים יתר על המידה עם אותו נפגע. החמרה משמעה - דחיית התביעה והותרת הנפגע ללא כל פיצוי ומסר של בית המשפט כי אין מקום להעניק לנפגע זה סעד, שכן יכול היה "בשקידה סבירה" לאתר את הנהג ומבטחתו של אותו נהג, ואם היה עושה כן - אותה מבטחת, ולא קרנית, הייתה נושאת בחיוב. ספק אם נפגע במצבה של התובעת, עולה חדשה המתקשה גם כיום בשפה העברית יכלה לברר את זהות הנהג ופרטי המלגזה.

בנסיבות אלה, נתקבלה המסקנה כי התובעת פעלה בשקידה סבירה וכי על כן עומדת לה כנגד קרנית זכות הפיצוי על פי סעיף 12(א) לחוק.

שאלה נוספת שנדונה בבית המשפט הינה האם המלגזה הינה כלי רכב מנועי כהגדרתו בחוק

התובעת צירפה לתצהירה תמונות שצולמו כשנתיים לאחר התאונה, בקרבת מקום אירוע התאונה, בהן ניתן לראות, בין היתר, מלגזה המובילה מטען. כן ניתן להבחין כי המלגזה הנראית בתמונות נוסעת על הכביש שבסמוך למפעל ממנו יצאה, ואשר לטענת התובעת, נכנסה אליו מיד לאחר התאונה. בחקירתה אישרה התובעת כי המלגזה הנראית בתמונות ''דומה מאוד'' למלגזה נשוא הדיון. התובעת לא יכלה לאשר בוודאות כי עסקינן באותה מלגזה, שכן, לא ידעה את מספרה.

בית המשפט הזכיר את ברע"א 613/95 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עופר נחום ואח', פד"י נ"א (4) 659 (2007), והסיק כי המלגזה המופיעה בתמונות שהמציאה התובעת, עונה על האיפיונים של מלגזה כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון, מעיון בתמונה בלבד, ומשהתובעת טענה כי עסקינן במלגזה "דומה מאוד" די בכך על מנת לקבוע כי עסקינן במלגזה דומה לזו שפגעה בה. מטעם זה, לא נדרש בית המשפט לבדיקת הכשירות הנורמטיבית של המלגזה.

נפסק

עומדת לתובעת עילת תביעה כנגד קרנית.