מאת: שרון ברודצקי

כולנו מבינים את החשיבות שבפיתוח דלקים אלטרנטיביים כדוגמת גז. רק שאצלנו במדינה בין חלום ומציאות יש דרך ביורוקרטית ארוכה במיוחד.

נושא המעבר לדלקים אלטרנטיביים חשיבות עצומה הן במישור הפרט והן במישור הלאומי, שכן הנושא מקדם שמירה על איכות הסביבה בהתאם להלך הרוח בעולם המערבי.  הנושא מקבל משנה תוקף בימים אלה עם השיאים במחירי הדלק.
חברות להנעת רכב בדלקים אלטרנטיביים הקימו חטיבה חדשה באיגוד לשכות המסחר החטיבה מאגדת 10 חברות העוסקות בייבוא מערכות הסבה לרכב מבנזין לגז,
המהוות יותר מ- 90% מהיבואנים בשוק, ביניהן: LPG אנרגיה, יפנאוטו,
וויאלה ישראל, גז פרו, אומגה טכנולוגיות, איטלגז, אקו דרייב מערכות אנרגיה חסכוניות לרכב, גו גז, דיין ניר גז שירותי רכב , וסופר אוטו גז.
החטיבה תעבוד אל מול משרדי האוצר והתחבורה בניסיון לשפר את מדיניות הממשלה בטיפול ברכבים המונעים בדלקים אלטרנטיביים. וכן תדאג לייצוג האינטרסים של העוסקים ביבוא והתקנת מערכות ירוקות ברכב.
 בכיר באחת מחברות האנרגיה הגדולות טוען כי  רוב המגבלות הקיימות  כיום, נובעות
מחוסר ידע מקצועי באשר לתפקוד המערכת וחשש לדליפות גז. לדבריו, לחששות אין כל בסיס כיוון שזוהי מערכת בטוחה בהרבה ממערכות הבנזין הנהוגות כיום.  כמו כן, המחסומים הביורוקרטים גורמים למנגנון לעבוד בצורה מסורבלת ומסובכת מדי בשביל להגיע למאסות.  מערכות לשימוש בגז הוכנסו לשימוש רחב שמדינות כמו אנגליה, יפן, שוודיה וארה"ב, ואין כל סיבה שישראל לא תיישם זאת גם.
המגבלות הקיימות כיום בפני המשתמשים הפרטים ברכבים המונעים בגז הם רבים:
 הם אינם מורשים לחנות בחניונים תת קרקעיים שאין בהם מערכת אוורור, פריסת  תחנות הדלק משתפרת אמנם אך היא עדיין אינה כשל הבנזין והסולר. ברור שבלי פריסה ארצית של תחנות תדלוק למילוי, אף אחד לא יגלה עניין ברכבי גז. מאידך, תחנות הדלק אינן מעוניינות להשקיע סכומים נכבדים בהקמת מתקן מילוי לגז, אם כמות הלקוחות הפוטנציאלים אינה מצדיקה זאת. בנוסך לכך, למכבי דרישות משלהם, כל תחנת דלק שתרצה להפעיל מתקן מילוי גז, תצטרך להוכיח שיש ברשותה מתקן כיבוי המסוגל לספק לחץ מים של 180 קוב בדקה.

בתחנות רבות מתקני הכיבוי מסוגלים בקושי לספק 120 קוב לדקה, בתחנות חדשות יש אמנם מתקנים מתאימים, אבל בישנות נדרשת השקעה גדולה שתהיה כדאית רק אם מכוניות הגז יהפכו נפוצות בהרבה
אין די מוסכים אשר מטפלים ברכבים המונעים בגז, כולל אלו של יבואני הרכב המשווקים מכוניות חדשות המונעות בגז. מוסך שירצה לטפל ברכבי גז, יצטרך להשקיע בעמדת עבודה מיוחדת ששטחה לפחות 50 מ"ר והיא כוללת ליפט עם מנוע ממוגן בפני פיצוצים (בור אסור, כי הגז עלול לשקוע). ויש עוד שורה ארוכה של מגבלות: לבנות דופן או מחיצה שיפרידו בין תא הטיפול ברכבי הגז לשאר המוסך, להתקין מערכת אוורור, לבנות מערכת תאורה מניאון המוגן בפני פיצוץ (שכל מנורה שלו עולה כ-2,000 שקל לעומת עשרות שקלים למנורת ניאון רגילה). וכמובן שצריך מערכת אוטומטית לכיבוי אש עם חיישני עשן. רגע, יש עוד. בזמן העבודה על הרכב חייבים לפרק ממנו את מיכל הגז - דרישה קצת מוזרה שכן היא אינה מאפשרת למוסך לבדוק את הרכב במהלך תיקון ללא מיכל הדלק שלו. את המיכל מאחסנים בתא מיוחד שצריך כמובן להקים במוסך. בקיצור, השקעה של כ-100,000 שקל, וזה עוד לפני התרוצצות להשגת אישורים מתאימים.
לגבי מכירה עתידית: לא ברור מה יהיה השוק והמחירון של מכוניות שהותקנו בהן מערכות גז
וכמו כן , תופס מיכל הגז את נפח תא המטען ולאלו שמרבים בנסיעות עם מטען , יכול הדבר להפריע.
מה שיכול לתת תנופה לגז הוא שימוש בו של אחד מיבואני הרכב כמקדם מכירות. וזה חשוב, משום שאף אחד בארץ לא מתכוון להרים קמפיין שיציג את יתרונות התדלוק בגז.