מי מאיתנו לעיתים, לא  יוצא מהרכב ומשאיר את הרכב מונע או שלא נועל את הרכב, הרי כולנו אומרים שאין סיכוי שיקרה משהו לרכב אנחנו יוצאים רק לרגע. אם אתם כאלה ויש לכם ביטוח רכב מקיף (אם אין ביטוח מקיף גם קריאת כתבה זו לא תעזור לכם לקבל את כספכם חזרה) מובא להלן  2 סיכומים משפטים מתומצתים ומעניינים (ב2 כתבות שונות ) של בעלי רכבים שרכבם נגנב מהם בעת שיצאו לרגע מהרכב (המילה רגע מודגשת מכיוון שבעת תביעה של חברת הביטוח  יש למילה רגע הגדרות מאד מדויקות): 

סיכום משפטי  בקטגורית ביטוח רכב מספר 1 – מבוטח א' נגד חברת ביטוח הרכב:
מבוטח א' החנה את רכבו שמונה מטרים בלבד מפתח הבית המצוי בתהליך בנייה. בבית זה ביצע מבוטח א' עבודות. מבוטח א' השאיר את הרכב עם המפתחות בפנים כשדלת הרכב פתוח כי ביקש להעמיס עליו כלי עבודה. בהיותו בתוך הבית איבד קשר עין עם הרכב. כשיצא מן הבית הבחין ברכב כשהוא מתרחק.

מבוטח א' פנה לחברת הביטוח, בה הרכב מבוטח בביטוח מקיף, אבל החברה דחתה אותו בטענה שמבוטח א' לא קיים אחרי תנאי הפוליסה לכיסוי סיכונים  לפריצה.

תנאים אלה קבעו כי "ברכב המבוטח קימת מערכת אימבולייזר תקינה ומופעלת בעת שברכב אין איש".
מבוטח א' לא הכחיש את העובדה שמערכת האימבולייזר לא הופעלה. אלא שלטענתו לא הייתה מוטלת עליו חובה להפעילה. בנסיבות שתארו, הרכב נחשב עדין מאויש.

חילוקי הדעות בין חברת הביטוח למבוטח א' הועברו להכרעתו של שופט.

לטענת מבוטח א' שעזיבת הרכב לזמן קצר לצורך העמסת ציוד אינה עזיבת הרכב. שכן לא ייתכן שנהג שיוצא מרכבו למלא דלק, מים, תיקון פנצ'ר או כל דבר בסביבת הרכב יידרש הנהג לנעול את הרכב.

השופט אכן הבהיר שטענת מבוטח א' בנוגע לכך שאיוש הרכב, אין הכוונה שנהג ימצא ברכב בכל עת. אבל עליו להיות נוכח בסמיכות לרכב בצורה כזאת המותירה לו השגחה צמודה של הרכב. אכן פעולות כגון: מילוי דלק, מים, תיקון פנצ'ר וכד' אלו פעולות הדרושות להמשך נסיעה  והנהג רשאי לצאת מהרכב אבל עדיין להישאר בסמיכות לו.
אבל לא כך לגבי מבוטח א' אשר עזב את הרכב למטרה שאינה תחזוקה למטרת המשך נסיעה, לא דאג לדאוג להרתעה מפני גניבה אפשרית, לא היה בקשר עין עם הרכב, לא היה בסמוך לו ואף התעכב בשיחה בתוך הבית. על כן היה עליו להפעיל את האימבולייזר ולנעול את הרכב, או לחילופין לדאוג לשמור על הכללים הנותנים התרעה סבירה לגנב הפוטנציאלי
לפיכך דחה השופט את תביעתו של מבוטח א' ואף חייבו בהוצאות המשפט.

כתב וערך: יניב נקש