סיכום משפטי  בקטגורית ביטוח מכונית מספר 2 – מבוטח ב' נגד חברת ביטוח הרכב

מבוטח ב' נסע במכונית  שכורה לעיר פלסטינאית . לצורך פגישת עסקים.
במרכז העיר הפלסטינאית , הבחין מבוטח ב' בעמיתו לעסקים. מבוטח ב' יצא מהמכונית. דלת המכונית נותרה פתוחה כשהמפתח בפתח ההתנעה.

תוך כדי שיחה עם עמיתו הפלשתינאי, נכנס גנב למכונית. האלמוני התניע את המכונית באמצעות המפתחות שהיו בתוך פתח ההתנעה ונסע במהירות.

מבוטח ב' אשר מבוטח בביטוח מקיף פנה אל חברת הביטוח, אשר ביטחה את המכונית בביטוח מקיף. החברה הביאה בפני  מבוטח ב' את תנאי הפוליסה. בתנאי הפוליסה מצוין כי בכל עת שבמכונית אין נהג/ נוסעים, יופעלו בה אמצעי מיגון. אצל מבוטח ב' הדרישות  כללו מערכת אזעקה ומנעול רב בריח.

על בסיס פוליסה זו, שלא קוימה לדעת חברת הביטוח, דחתה החברה את תביעת הגניבה של מבוטח ב'.

חילוקי הדעות בין הצדדים הגיעו להכרעת בית המשפט המחוזי.
נקודת המחלוקת העיקרית לטענת השופטים מתמקדת בשאלה מהו המרחק ממנו ניתן להתרחק מהרכב ללא הפעלת אמצי מיגון הקבועים בפוליסת ביטוח רכב.

פוליסת ביטוח רכב, הבהירו השופטים היא חוזה. כשבאים לתת פרשנות כזו או אחרת לחוזה, יש לתת מקום רב לניסיון החיים.

השופטים קבעו שלא ניתן לקבוע כלל לגבי המרחק הסביר מהמכונית וכל מקרה צריך להבחן לגופו של עניין. המבחן הקובע הוא אם בעל המכונית נמצא בסמוך לה, תוך שמירת קשר עין ואפשרות מעשית לשלוט בנעשה במכונית. במקרה כזה, תחשב המכונית כמאוישת, גם אם אין נהגה מצוי פיזית בתוך המכונית.

לעומת הקביעה הנ"ל, כאשר לנהג אין אפשרות לשלוט במכונית - בשל בעיית קשר עין, או בשל כל גורם המונע מבעל המכונית גישה מיידית למכונית - יש צורך ברור ומובן להפעיל את אמצעי המיגון הקבועים בפוליסת ביטוח רכב. במצב זה אין לראות במכונית כ"מאוישת".

מדובר בפעולות המתחייבות מהמציאות היום יומית. קשה לקבוע שכול פעולה  תהיה מלווה בנעלת מנעול, בנעלת הדלת והפעלת אזעקה. צפייה במרחק סביר של נהג  אשר ביטח את מכוניתו בחברת ביטוח רכב היא, שמקרים כגון אלה יכוסו, גם אם חברת ביטוח הרכב, לא התכוונה בעת חתימה על חוזה ביטוח רכב, לכסות אותם.

ברור לכולם שהמילה "מאוישת" שבפוליסת הרכב , אין כוונתה אך ורק לאיוש פיזי ממשי. אם זה כך נגיע למצבים שכל יציאה מהמכונית, ולו לרגע אם לתדלוק, החלפת גלגל וכד'. תחייב נעילת המכונית והפעלת האזעקה לשם שמירת הכסוי הביטוחי.

קו הגבול בין מתי יציאה מהמכונית תיחשב כנדרשת לצורך הפעלת אמצעי המיגון ומתי לא אינו ברור כלל, ואין לקבוע מסגרת קבועה של מקרים. ראוי לפעול בכל מקרה עפ"י מה שמצופה באופן סביר מהפוליסה ועל פי ניסיון החיים.

על בסיס נימוקים אלה חייב בית המשפט את חברת ביטוח הרכב לפצות את מבוטח ב', במלוא תגמולי הביטוח, בשל גניבת המכונית. 

כתב וערך: יניב נקש