( ביטוח רכב - השוואת מחיר)

מאת מיכל בסה (חסין), עו"ד

"שילוב ההתרשמות השלילית מגרסאות התובע וחבריו, אשר נסתרו והופרכו חזיתית בנתונים אובייקטיביים העולים מדו"חות חברות הסלולר, עם המסקנות הנובעות מעדויות אנשי המקצוע בתחום המיגון והאיתור, מעלה כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה בדבר גניבת הרכב, ובמאזן ההסתברויות קיימת סבירות גבוהה יותר לכך שיש לו מעורבות פעילה בתאונה ובהברחת הרכב לשטחי הרש"פ".

כך נפסק בפסק הדין שניתן ע"י בית משפט השלום בכפר-סבא מיום 4.10.06.
תמצית העובדות:
המבוטח תבע את חברת הביטוח לתשלום תגמולי ביטוח רכב מקיף בגין גניבת רכבו. במועד הגניבה, היה הרכב מבוטח ע"י הנתבעת בפוליסת ביטוח רכב מקיף. בפוליסה הותנה כי במקרה של אובדן, ערך הרכב לצורך תגמולי הביטוח ייקבע לפי מחירון יצחק לוי.
הרכב היה מעורב בתאונת פגע וברח ביום 18.4.04 שעה 00:30, בצומת הרחובות פנקס ודרך נמיר בת"א. זמן קצר לאחר מכן, הרכב נראה נטוש בשולי הדרך בנתיבי איילון באזור מחלף שפירים (לכיוון ירושלים) כשהוא פגוע בחזיתו. משם הועבר הרכב (או נגרר על גבי משאית) לאזור בית שמש, ומשם לאזור חברון.

חברת הביטוח טענה כי מדובר בתביעת מרמה ו/או באירוע שנגרם בכוונה ע"י המבוטח ו/או מי מטעמו, כמשמעותם בסעיפים 25-26 לחוק חוזה הביטוח. עוד טענה חברת הביטוח כי היא פטורה מחבותה מאחר והמבוטח הכשיל את מציאת הרכב ובכך לא מילא את חובתו לפי סעיף 23(ב) לחוק חוזה הביטוח.
חברת הביטוח שלחה הודעת צד ג' אל חברת איתורן, שהתחייבה לספק שירותי איתור ושליטה לרכב, בטענה כי התקבלו במרכז הבקרה הארצי של איתורן התראות המקימות חשד לגניבת הרכב, אך איתורן לא פעלה בהתאם למידע שהיה ברשותה, לא פנתה למבוטח לבירור הימצאות הרכב במקום חנייתו, ובכך אפשרה את השלמת מעשה הגניבה והברחת הרכב לאזור חברון.
 איתורן השיבה וטענה כי ביצעה את המוטל עליה ושאחריותה אינה מוחלטת אלא חלה עליה "חובת השתדלות" בלבד. לטענתה, בנתונים שהיו בידיה לא הייתה חובה להתקשר למבוטח שכן לאחר קבלת ההתראות המערכת נוטרלה באופן חוקי (ע"י משתמש שברשותו היו מפתחות הרכב והקוד הסודי). רק כאשר התקבלה התראה נוספת, אשר לא נוטרלה מיידית, והראתה כי הרכב נמצא בשטחי הרשות הפלסטינית, פעלה איתורן לאיתור הרכב אך ללא הועיל. כן טענה איתורן, כי היה על המבוטח לדווח על הגניבה מיד כשנודע לו על כך וכי נראה כי למבוטח הייתה יד בגניבה, שכן לאחר הגניבה היו שלושה נטרולים של המערכת באמצעות הקוד הסודי.
 
המבוטח העיד מטעמו שחבריו שהו במחיצתו באותן שעות או בחלקן. ראיות חברת ביטוח הרכב כללו בעיקר דו"חות פירוט שיחות של חברות הסלולר, המתייחסים למכשירי הטלפון הניידים של המבוטח וחבריו,  ודו"חות איכון המפרטים את מיקומם של הטלפונים הניידים בשעות הרלוונטיות (חברת הביטוח ניסתה להוכיח את מקום הימצאו של המבוטח באמצעות דוחות חברת הסלולר בדבר מקום הימצאות הטלפונים ).  מטעם איתורן הובאו עדויות של מנהל מרכז הבקרה בחברה ומומחה למגונים. 

 
המבוטח מסר גרסאות שונות וגרסתו "עברה עיבוי ושכלול נוסף במהלך המשפט" כדברי השופטת. עדותו של המבוטח נסתרה והופרכה מול ראיות חברת הביטוח ואיתורן.
 
לפיכך התביעה נדחתה. המבוטח חויב לשלם הוצאות המשפט של חברת הביטוח בסך 15,000 ש"ח + מע"מ. חברת הביטוח חויבה לשלם הוצאות המשפט של איתורן בסך 7,500 ש"ח + מע"מ.
(ניתן ביום 4 באוקטובר 2006 בהעדר הצדדים. ת.א. 5115/04)

הכותבת: מיכל בסה (חסין), עורכת דין ומגשרת מוסמכת. מחברת הספר "פילוסופיה של המשפט-מבוא לתורת המשפט" בהוצאת אתיקה.

תוכן המאמר נועד להשכלה בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או  הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.תוכן המאמר נועד להשכלה בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או  הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.